"ניקול זליקמן מודה שהיא מעורבת בהפרעות אכילה כדי להגיע למשקל הרצוי

 זוגיות בעיני היא הדבר הכי מפחיד בעולם. יש בעיה שאני לא יודע מי איתי מתוך עניין, ומי בגלל שהוא באמת רוצה להיות איתי. כנראה היה הייפ סביב השם שלי, אז מישהו פתח לי את האינסטגרם ורצה להכיר אותי, אני לא יודע אם בגלל התכונות האנושיות שלי או בגלל שאני עושה ספורט, בגלל התואר. אני עובד על זה עם עצמי כדי לשבור את המחסומים האלה. אנחנו בעולם שבו אסור להראות רגשות. אתה לא צריך לבכות, אתה צריך להיות חזק. אנחנו מדכאים כל כך הרבה רגשות שפתיחתם מאוחר יותר היא כמו תיבת פנדורה. אמרתי שבשום מקום לא הכי פתוח, הכי חשוף שלי. זה מפחיד אותי יותר מאשר לטפס עכשיו, גם כשאני לא מאחר על משטח תחרות".

המונולוג הזה, שייחשף במלואו בתוכנית הספורט החדשה "שידור חוזר" ברדיו ynet, שתשודר מדי יום רביעי בשעה 12:00, הוא באחריות אחת הספורטאיות הגדולות בישראל, המתעמלת האמנותית ניקול זליקמן, שסיימה. שביעי באולימפיאדת טוקיו וזכתה במדליית כסף באליפות העולם (נבחרת) ובאליפות אירופה (תרגיל החישוק). בשיחה כנה היא מגלה כמה קשה לשלב ספורט עם זוגיות.

בתור מתעמלת, לא יכולת להתמודד עם מערכת יחסים?

"תוך כדי קריירה? לא היה לי כלום. אפילו פחדתי לדבר עם גברים. בֶּאֱמֶת.

הרגשת לכוד בתעשייה הקשה הזו?

"כן. בגלל ששקלתי כמה פעמים, הספקות העצמיים שלי גברו. יכולתי להסתכל במראה ולהגיד, 'וואו, אני צריך לרדת במשקל ואני לא נראה טוב. ", וכל הזמן שאלתי את המשפחה שלי , 'אני שמן, אני צריך לרדת במשקל'. צילמתי אז, והיום אני מסתכל אחורה ואומר חלילה שקית עצמות הייתי בטוח שהסתכלתי על הפנים שלי במונחים של העובדה שאני שמן. הדימוי העצמי יורד, אתה רוצה לרצות את המאמן אז רע, להיות גאה בך ולאהוב אותך, אז אתה עושה הכל כדי לרדת למשקל הזה ואז אתה מגיע לנקודה שבה אתה נלחם.

"אם אי פעם אכלתי יותר מדי, כבר היה לי איזשהו בלגן בראש. היו מקרים שהפסקתי לצאת לאכול עם חברים ואמרתי שיש לי משהו, והיו מקרים שבהם הייתי היה כאילו, בסדר, אני הולך, אני הולך לאכול ואז אני אעשה ריצה של עשרה ק"מ". .

כשהתחילו הפרעות האכילה

כאמור, זליקמן נתקל בקשיים רציניים בתזונה ובעקבות כך פיתח הפרעות אכילה - נושא שגם מתעמלות בכירות אינן נוטות לפתח. "הייתי נכנסת לארוחת ערב במוצאי שבת לעשר דקות ועוזבת כדי שלא אוכל, ואז הייתי שמה אוזניות ומסתובבת בווינגייט עם מוזיקה כדי להעביר את הזמן", היא אומרת. "גם אני לא סיפרתי לאף אחד עד עכשיו, אבל ניסיתי להקיא כדי להגיע למשקל הנכון. למזלי לא הצלחתי להקיא והיום אני אומר תודה על זה. בתקופה ההיא שהייתי בלופ הזה אמר 'כמה אתה דפוק שאתה אפילו לא יכול לעשות את זה בדיעבד הסיפור הזה הפך אותי להפרעת אכילה הייתי אובססיבי לכל דבר ואני מתקשה להיפטר מזה".

האם קיבלת עזרה

"באותה תקופה לא השתמשנו בטיפול פסיכולוגי, כי המאמנים חשבו שצריך לדעת לנהל את מה שעובר עלינו לבד, שבסוף זה יבנה אותנו. רואים אותנו מאוד רזים ועם איפור וגולגולת והכל נראה מדויק, אבל אף אחד לא מבין שכדי להגיע לרזון הזה, היינו שוקלים אותי באימון ברמה של 100 גרם לפה, 100 גרם לפה".

מבחן כפית הקוטג'

זליקמן לא נח לרגע לאחר פרישתו. לאחר שהחלה את השלב האקדמי בלימודי תואר בחינוך גופני, החליטה לשנות כיוון וכיום לומדת פרסום ותקשורת בקריית אונו ועושה התמחות מתמחה בדוברות הכנסת. בנוסף היא מעבירה הרצאות לחיילים בנושא משברים.

המשבר הגדול שלך התחיל בתקופת הקורונה.

"במשך חודש וחצי נכנסתי ללופ תזונה נוראי עוד יותר. אם עד אז הייתי אוכל ב-Wingate Dining Hall ומכיר את המנות שלי, אז בבית היה לי הכל. במשקל, ברמה של אם הייתי צריך 100 גרם ואפילו היה לי 105, הייתי נכנס לפאניקה וסופר את ה-5. ספרתי הכל, כולל מיליליטר חלב בקפה שלי.

"